ההיסטוריה של חברת טרודון

באותה שנה בה הוכתר לואי ה- 14 למלוכה, שנת 1643, הגיע לפריז סוחר השעווה קלוד טרודון -Claude Trudon-, פתח חנות בשדרת סן-הונורה -Rue Saint-Honoré- ומכר בין היתר נרות להארת הבתים. זו הייתה תחילתו הצנועה של עסק משפחתי שיחזיק דורי דורות ויהפוך לשם דבר. טרודון שגשגה, הצליחה לשרוד גם את המהפכה הצרפתית וגם את הופעת החשמל.

שיתוף הפעולה עם בית המלוכה הצרפתי החל כאשר בנו של קלוד, יעקב, הפך בשנת 1687 לרוקח המלכותי של מריה-תרזה, אשת המלך. בשנת 1737, רכש בן נוסף למשפחת טרודון, היירוסמה –  Hierosme-, את רוב מפעלי השעווה הגדולים מספק השעווה הרשמי דאז של המלך לואי ה-15 וטרודון החלה לספק באופן קבוע את מוצרי השעווה שלה לחצרות האצילים הצרפתיות ולכנסיות החשובות ביותר. מחפץ שאפשר תאורה לכל בית, הפכו הנרות למוצרי מותרות ושימשו בטקסים דתיים ובאירועים מיוחדים. משפחות אמידות עשו שימוש נרחב בנרות טרודון בזכות השעווה האיכותית.

עידן ההשכלה הביא עימו תיעוד של ענייני דיומא. הדת, המלחמות, המלוכות חדלו להיות העניינים היחידים שזכו להיות מועלים על הכתב ונולד גם רעיון האנציקלופדיה. כך קרה, שבשנת 1728 חשפה טרודון בפני עורכי אנציקלופדיה את סודות הייצור שלה וזכתה לתיעוד היסטורי. שינוי זה חל גם באמנות. בשנת 1737 צייר האמן הפריזאי Quentin de la Tour, ציירו האישי של המלך, תמונות מארמון המלוכה. נרות טרודון, הנרות שהאירו את בית המלוכה היו מוטיב בולט בעבודותיו.

גם טרודון לא חסכה בתיעוד ההיסטוריה שלה. במחצית המאה ה-18 שמר כבר ארכיון חברת טרודון את כלי הלבנת השעווה – חישולי ברזל רומיים. התבניות ששמשו לייצור הנרות המלכותיים השתמרו גם הן תחת שמות המעידים על יעודן. "נר פסחא עבור הקפלה המלכותית בוורסאי", "נר לילה למלך" וכד'.

באנציקלופדית "l'Art du Cirier" – אמנות יצירת השעווה, משבח העורך בשנת 1762 את מיומנותם של אנשי טרודון. על לוח אבן בבניין המפעל חרותות המילים "Deo regique laborant" המרמזות שהדבורים עובדות עבור האל ועבור המלך.

את שעותיה האחרונות של משפחת המלוכה, ערב המהפכה הצרפתית, מאירים נרות טרודון. במהלך שהותו בשבי, משתמש המלך לואי ה-16 בנרות של ייצרן השעווה המלכותי. למזלה הרב, זכרה טרודון להסיר את סמלה מעליהם, בכדי להימנע מזעמם של אנשי המהפכה. כך קורה, שמייד עם הפיכתו של נפוליאון לקיסר בשנת 1804 נכנסת גם טרודון לחצר הקיסרית והקיסר מעניק לבנו שאך זה נולד נר טרודון משובץ בשלוש פיסות זהב.

טרודון שרדה גם שורה של מהפכות תעשייתיות שהיו עלולות לגזול ממנה את פרנסתה מתאורה וזאת הודות לרוח היצירתיות והחדשנות שלה שיצא גם להם מוניטין רב לצד מומחיותה ואיכות מוצריה. בשנת 1889 היא זכתה במדליית זהב ב-World Exhibition ובפרסים אחרים ו- 117 שנים מאוחר יותר (2006), הוזמנה טרודון לספק לסט של סרט של פרנסיס קופולה את נרותיה של מארי אנטואנט, כמתחייב מהשאיפה לשחזור אותנטי.